החלטה בתיק רע"ב 7018/10

            לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (השופט ש' פרידלנדר) בעת"א 19311-07-10 מיום 14.9.2010, בו נדחה ערעורו של המבקש על החלטת המשיב שלא להוציאו לחופשה בשל המסוכנות הנשקפת ממנו לשלום הציבור.

עובדות והליכים קודמים

1.         המבקש הינו אסיר המרצה החל מיום 22.6.2009 עונש מאסר של שנתיים ומחצה בבית הסוהר "קציעות", בשל הרשעתו בעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע. תאריך שחרורו (המינהלי) הינו 9.11.2011. על פי עובדות כתב האישום בהן הורשע המבקש, קשר המבקש יחד עם שניים נוספים קשר לפגוע בראש עיריית אשדוד באמצעות זריקת רימון רסס לעבר ביתו של ראש העיר כנקמה על החלטתו של ראש העיר לפנותם משטח בעיר אשדוד ששימש להם לאחסון מכולות.

2.         ביום 16.6.2010 המליצה ועדת מסוכנות בשירות בתי הסוהר על יציאתו של המבקש לחופשה ראשונה (להלן: ועדת המסוכנות), אך ביום 11.7.2010 החליטו רשויות הכלא לדחות את בקשת המבקש להשתלב בסבב היציאה לחופשות.

3.         על החלטה זו הגיש המבקש ביום 15.7.2010 עתירת אסיר לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (להלן: העתירה). בעתירה נטען כי המבקש הינו נשוי ואב לשלושה ילדים קטינים כאשר כל בני המשפחה תלויים בו. עוד נטען בעתירה כי למבקש ילד בן 15 הסובל ממחלה קשה אותו לא ראה מאז מעצרו. כמו כן נטען בעתירה כי המבקש הינו אסיר למופת ואין לו כל בעיית משמעת. לטענתו, לאור המלצת ועדת המסוכנות לשלבו בסבב חופשות ולאור העובדה כי לאורך מאסרו מעולם לא עלו מידעים מודיעיניים המעידים על מסוכנתו, לוקה החלטת המשיב באי סבירות.

4.         מתגובת המשיב לעתירה עולה כי המבקש מסווג בקטגוריה ב/1 על פיה נדרש אישור משטרת ישראל טרם אישור כל חופשה. בעניינו של העותר משטרת ישראל מתנגדת ליציאתו לחופשה נוכח מסוכנותו לשלום הציבור. כך, צויין בתגובת המשיב לעתירה כי על פי חוות דעתה של חוליית מודיעין בשירות בתי הסוהר, משטרת ישראל מתנגדת ליציאתו של האסיר לחופשה בשל המסוכנות הנשקפת ממנו. בתגובה לעתירה נטען כי על פי סעיף 18ג(1) לפקודת נציבות בתי הסוהר 04.40.00 שכותרתה "חופשות אסירים", בקשתו של אסיר לחופשה תבחן בשים לב למידע מודיעיני אשר יש בו כדי להצביע על מסוכנות של האסיר לשלום הציבור או על המשך עיסוקו בפלילים. לטענת המשיב מסוכנותו של העותר נגזרת בראש ובראשונה מעצם העבירה אותה ביצע. מדובר בעותר אשר לא בחל באמצעים בכדי "לנקום" בראש עירייה אשר ביצע את תפקידו כחוק. חומרת העבירה מצביעה על מסוכנותו הגבוהה של המבקש ואינה מאפשרת הוצאות של העותר לחופשה והעמדת הציבור בסכנה. בטיעוניו בעל פה לפני בית המשפט לעניינים מנהליים הוסיף ב"כ המשיב כי אין סיבות נוספות ואחרות לסירוב לשלב את המבקש בסבב חופשות זולת העולה מן המידע המודיעיני החסוי. יחד עם זאת, הוסיף ב"כ המשיב כי ההתנגדות העיקרית נובעת מחומרת העבירה בה הורשע המבקש ממנה עולה מסוכנותו לשלום הציבור.

5.         בית המשפט לעניינים מנהליים עיין בחומר המודיעיני החסוי בהסכמת המבקש ובמעמד הצדדים החליט לדחות את העתירה בקובעו כי "מן החומר החסוי שהוצג בפני בהסכמה וספציפית מידיעה 687 ו-649 עולה בסיס סביר לחשש מפני סכנה לשלום הציבור שתיווצר עקב יציאת העותר לחופשה. לא עולה מן החומר כי קיימים טעמים נוספים לסירוב המשטרה לאשר חופשה כאמור. די בטעם הראשון, כדי להביא את החלטת המשיב בגדר הסבירות...".

כנגד פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים מכוונת הבקשה שלפניי.

נימוקי הבקשה

6.         לטענת המבקש הנימוק לאי שילובו בסבב חופשות הוא חומרת העבירה בה הורשע. הדברים עולים מפורשות מתגובת המשיב לעתירה ומהשלמת הטיעונים בעל פה לפני בית המשפט לעניינים מנהליים. המבקש סבור כי נימוקו של המשיב הנשען על חומרת העבירה הינו נימוק בלתי ענייני. עוד מוסיף המבקש כי אסירים בעלי רקע פלילי חמור משלו זוכים לצאת לחופשות. לטענתו, אין בחומרת העבירה בה הורשע כשלעצמה כדי למנוע יציאתו לחופשה. עוד מוסיף המבקש כי אין במידע המודיעיני כדי להביא בהכרח למסקנה כי אין להוציאו לחופשה, שכן יש לבחון את המידע באופן מידתי ובהתאם לכלל הנסיבות של אותו אסיר. המבקש עותר לבחינה מחודשת של החומר המודיעיני ומהימנותו. כמו כן טוען המבקש כי יש ליתן לאסיר ליהנות מן הספק שבמידע מודיעיני, זאת כאשר שאר הגורמים והתנהגותו של האסיר עומדים בניגוד לאמור במידעים המודיעיניים.

תגובת המשיב

7.         ביום 3.10.2010 הוריתי למשיב להגיש תגובתו לבקשה. לטענת המשיב דין הבקשה להידחות על הסף היות שאינה עומדת במבחנים למתן רשות ערעור על החלטת בית משפט לעניינים מנהליים בעתירת אסיר, שכן אין מדובר בשאלה בעלת חשיבות כללית וכל עניינה של העתירה נוגע לנסיבותיו הפרטניות של המבקש. לגופו של עניין טוען המשיב כי חומרת העבירה בה הורשע המבקש היא רק אחד מהגורמים בגינם נמנעה יציאתו לחופשה ולא העיקרי שבהם, שכן החלטת שירות בתי הסוהר כמו גם פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים נסמכו על מידע מודיעיני קונקרטי בדבר מסוכנותו של המשיב לשלום הציבור. לטענת המשיב, לאסיר אין זכות קנויה לחופשות ומדובר בפריבילגיה שיש להיעתר לה בשים לב לנסיבותיו של האסיר, קרי בכפוף למסוכנותו. במקרה דנן הגורמים המוסמכים בחנו את בקשתו של המשיב להשתלב בסבב חופשות וקבעו כי לא ניתן להיעתר לבקשה נוכח מסוכנותו לשלום הציבור. נטען, כי נוכח סבירות החלטת הרשות המוסמכת אין מקום להתערב בה.

דיון והכרעה

8.         לאחר שעיינתי בבקשה על כל נספחיה כמו גם בתגובת המשיב לבקשה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. כידוע, ההלכה הנוהגת היא כי רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים, הדן בעתירת אסיר, תינתן כאשר מתעוררת בעיה משפטית או נושא אחר שהם בעלי חשיבות כללית [ראו: רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.6.1986)]. הבקשה שלפניי אינה מעלה כל שאלה משפטית או שאלה אחרת בעלת חשיבות כללית וכל כולה מתמקדת בנסיבותיו הפרטניות של המבקש. אכן, כפי שציינתי ברע"ב 6956/09 יונס נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 7.10.2010), יש הסוברים כי ראוי להעמיד מבחנים מרחיבים יותר למתן רשות ערעור בעניינם של אסירים כגון כאשר מדובר "בעניינים אנושיים" (ראו: רע"ב 6687/09 אביטל נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 24.8.2009), פסקה י"א להחלטתו של השופט א' רובינשטיין). איני סבור כי עניינו של המבקש מצדיק מתן רשות ערעור גם לא לפי גישה זו.

9.         לא אסתיר כי דעתי אינה נוחה מחוסר הקוהרנטיות העולה מעמדתו של המשיב באשר לנימוקים בגינם סורבה בקשתו של המבקש להשתלב בסבב חופשות. מצד אחד טוען המשיב כי ועדת המסוכנות המליצה לשלב את המבקש בסבב חופשות, אך מצד שני טוען המשיב כי העבירה בה הורשע המבקש מעידה אודות מסוכנותו. יש להניח כי הרשעת המבקש עמדה לנגד עיניה של ועדת המסוכנות ואף על פי כן זו המליצה על שילובו בסבב חופשות. דואליות נוספת ולא ברורה בעמדת המשיב היא כי הנמקתו לסירוב בקשתו של המבקש להשתלב בסבב חופשות נשענת בעיקר על המידעים המודיעיניים מטעם משטרת ישראל, אך מצד שני נטען על ידי המשיב כי המסוכנות של המשיב נלמדת מהעבירה בה הורשע. באופן לא ברור טען המשיב בעל פה לפני בית המשפט לעניינים מנהליים כי "אין סיבות נוספות ואחרות לסירוב זולת העולה מן החומר הסודי הנ"ל", אך באותה הנשימה נטען על ידי המשיב כי "ההתנגדות העיקרית היא בשל חומרת העבירה...".

בכל הכבוד הראוי, על המשיב להחליט מהו הנימוק בגינו נמנעת השתלבותו של המבקש בסבב חופשות - האם מדובר במסוכנות הנלמדת מחומר מודיעיני קונקרטי או שמא מדובר במסוכנות הנובעת מחומרת העבירה שבביצועה הורשע המבקש. נימוקים אלו נבדלים זה מזה ולכך יש חשיבות, בין היתר לשם הפעלת הביקורת השיפוטית על שיקול דעתו של המשיב.

10.       ברם, אין בדבריי האמורים בכדי להצדיק מתן רשות ערעור. בניגוד לנטען על ידי המבקש כי החלטתו של המשיב שלא לאפשר לו לצאת לחופשה נשענת על חומרת העבירה בה הורשע בלבד, הרי שברי כי הנמקתו של המשיב לדחות את בקשתו של המבקש נשענת על נדבך משמעותי נוסף הוא המידע המודיעיני הקונקרטי מטעם משטרת ישראל בו עיין בית המשפט לעניינים מנהליים ואשר ממנו עולה מסוכנותו של המבקש לשלום הציבור.

כידוע, נקודת המוצא היא כי לאסיר ככלל אין זכות קנויה ליציאה לחופשות וכי יציאה לחופשה הינה פריבילגיה. ואולם, בשל אופייה ותכליתה של חופשה הניתנת לאסיר על שירות בתי הסוהר ליתן טעם כבד משקל ורציני לשלילתה מאסיר (ראו למשל: פסק דינו של השופט ע' פוגלמן ברע"ב 8571/07 מדינת ישראל נ' גמליאל (לא פורסם, 21.2.2008), סעיף 6]. יחד עם זאת, נקבע כי בעת שנשקלת בקשתו של אסיר לצאת לחופשה, על שירות בתי הסוהר לאזן בין עניינו של האסיר לצאת לחופשה לבין האינטרסים המתנגשים כמו למשל הבטחת שלומו של הציבור ובטחונו (שם). במקרה דנן שקלו הגורמים המוסמכים את בקשתו של המבקש והגיעו למסקנה, על סמך מידע מודיעיני קונקרטי בו אף עיין בית המשפט לעניינים מנהליים בהסכמת המבקש, כי יציאתו של המבקש לחופשה מסכנת את שלום הציבור. משההליכים בעניינו של המבקש היו תקינים ונשקלו בגדרם שיקולים רלבנטיים וההחלטות התקבלו בידי בעלי הסמכות, הרי שיש לקבוע כי החלטתו של המשיב סבירה וכך אף פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים. יצויין, כי בית המשפט לעניינים מנהליים השתית את פסק דינו אך ורק על המידעים המודיעיניים בהם עיין וחומרת העבירה בה הורשע המבקש כלל לא היוותה בסיס להנמקתו. משנמצא כי החומר המודיעיני מעיד על מסוכנותו של המבקש הרי שבדין דחה בית המשפט לעניינים מנהליים את עתירתו של המבקש ובכך לא מצאתי כל פגם.

11.       אשר על כן, הבקשה נדחית.